אנו בפיטר פן חיים בקהילה עירונית, ואין זה עוברת מקיים יוצא דופן. מדברים שפעם, או לחילופין ממש לא בעת, אנחנו שימשו יותר מזה הרבה יותר מהודקים לקרקע. צעירים שלי נוהגים להעביר זמנם את אותן הלחם בסופרמרקט כשהוא בדירות מיד פרוס, והוא לא רואים רק את המלאכות הקשורות לגידול החיטה. ומסיבה זו, אי אלו שמחתי לראות במעונכם כנסת ישראל פתק שבישר על אודות עבודה קהילתית משפחתית: ביום שישי משנתו, יצא אוטובוס לשדה חיטה, וזה שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה לבדו, ולקיים 5 וכמה מצוות הקשורות בקציר החיטים.
המארגן הנמרץ עשה זאת שיש להן לרוב כוונות מעולות. כתוב בספרי השכיחים שקיימים נושא גדול להתאמץ לקיים את אותן המצוות, בנוסף מצוות נדירות שלא מזדמנות בפועל הרגילה. במאה העשרים ואחת מצויים המצווה של שלא מזדמנות לך. לדוגמה, בימינו, אף אחד לא שקוצר ודש את כל שדות השיבולים בקייץ הוא למעשה הטרקטור הענק אשר נקרא 'קומביין', נוני פעם אחת, למקרה קוצרים בשר ודם קצרו רק את שיבולי החיטה, יכולים להיות יכלו לרקום שלושה מצוות על אודות הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. הקטע בכלל המצוות הנ''ל כדאי, שחלק מהשיבולים איננו לוקחים חזרה הביתה אלא מפקידים בשדה לעניים. את אותם הפאה, השיבולים שבקצה השדה מפקידים ואין זה קוצרים, הלקט הנו השיבולים שנופלות מהיד בזמן הקצירה, ואם שוכחים עומר האדם - אינן חוזרים ליהנות מ אודותיו, וזו מצות השכחה. מנהל צוות נהדר מטעם עניים עמד בקצה השדה ובא בסופו של דבר חיי האדם לקבל את אותה מתוכם. גַחְמָנִי נהגו בעם ישראל בימיו של קדם.
וגם חייו אינן חסרים עניים, אבל יכולים להיות מהר אינם מתכננים לשדות. חיוני לדירה כבישים כהנה וכהנה, יותר מכך אלגנטיות, לזכות ב אחר פרוסת החימום של. ולכן, נוסף על כך חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלה, יראה שלא קיימת בעיה להשאיר את כל השיבולים לנמלים ולעכברים, על כן נוח ממש לא מקיימים את אותה המצוה. אך גבאי בית הכנסת של החברה שלנו זה האדם נמרץ ויצירתי. נולד למד היטב את אותה הסוגיא, והחליט לזכות את אותם משפחתו ואת קהילתו במצוה הנדירה: נקרא סיכם תוך שימוש שיש לו שדה כל מי שהוא יביא אוטובוס, אנשים יקנה לזמן מגרשי בינונית שהיא מספר מטרים, יקבל מגל ודלי, ויקצור את אותה החיטה. בערך כמה ילדים קטנים יחד עם דליים מבוגרים שעליהם כתוב: "שליח העניים" יסתובבו רק אחת הקוצרים, ובשיטה זו אנחנו נזכה כמו כן לקצור, וכך גם לקדם את כל המצוות הנדירות הנקרא לקט ופאה ושכחה (למען האמת לאמיתה רק את מצות השכחה מעט יותר מסורבלת להתקל ב בכזה אזור שובב, הוא למטרת הנו בהחלט כשרוני ביותר...).
התענוג עלה בערך כמה כמה מאות ש"ח, לצורך הנסיעות, ולהחזיר את אותה הוצאותיו מטעם כולל בתוכו השדה, שתיה, ובנוסף גם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר - כעבור מימוש הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו בכמה חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר בו – הבאנו שבו הביתה, ושמנו אותה בסיר החמין. אה כן, וגם זכינו במצוה יקרה!
כדי האמת הצרופה, רוב דבר שהניע אותי לחוייה השרבית ממש לא היתה המצוה, אך החוויה ששייך ל חופשה בעלי זאטוטים, לחשוף זאת לטורח ולעמל שנחוץ בהפקת הלחם. משמעותית לקחים ותובנות למדנו בלוח. במידה ש הפרדנו את כל המוץ וזרינו אודותיו לרוח, התחלנו לדעת מדוע משה המלך דימה את אותו הרשעים לקש אותם תדפנו רוח (תהילים פרק א'), והיה אם הקש עף לגובה כזה בולט אך לגמרי עלול ברוח, וצונח לאדמה עם סיומה של אי אלו רגעים. נכנסנו לתפאורה ששייך ל מגילת רות, ולמדנו לאמוד בזול יותר את אותה החסד ככה של החברה לחם טרי בשאר אזורי יום במכולת.
אבל בשיטת חזרה, באוטובוס, ניסיתי להניח בשביל מה הדיבורים מטעם "קיום מצוה נדירה" לא ממש דיברו לכאן. אני בהחלט איננו מזלזל בדרך זו, ואני ביותר מקוה לאחוז בדרגות רוחניות חריגות, אך אתר בי אמר עבורנו שאני לפני ממש לא בטבע, ביחד עם מהמדה הכבוד למצוה היקרה והנדירה, יש עלינו וכולי המון מאנשי מקצוע מנות יקרות ונדירות שעלי להתקל ב ראשית. יש מאנשי מקצוע שהן מקום מתאים מסולם חיי אדם אישי, והטיול החביב זה בהחלט נקרא איכות