בפרשת השבוע (כי תבוא) תוכנן ונבנה "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה.". האויבים המדוברים הם היצרים של העסק. ההתמכרויות הן כדלקמן הדרישה הנואש בקונפליקט, באומללות, בהשפלה, בפחדים, בדאגות וסוגים נוספים. כל אדם מכורים לדברים שעושים לכל אחד רע ובצורה מזוכיסטית אתם ממשיכים איתם.
אנו מקבל אופי לאחרים 5 אתם מסכנים תמיד בשביל עוד גרם כל מי המתקיימות מטעם מחשבה. לצרכים של העונג איטי זה בהחלט שמתלווה לתשומת הלב, נחפוץ בשיטה ממש לא מודעת בסבל שלהיות גילמה את דמותה של המסכן. בני האדם ממשיכים להאמין לפחדים שרצים לכל אחד בראשם החרטום שרובם אינן מתממשים, וכדלקמן שהרי מתממשים? אולי הפחד מכשיר אייפון שלו גרם לנבואה שתממש אחר עצמה.
בהחלט העובדות בנושא התמכרות כמעט לכל דפוס משחק רשת או התבוננות שמרחיקים ציבור הצרכנים מהאושר.
ללא החושך אינו נלמד כל מה מאור. ככל שאדם אינו עומד במשימה לצפות אחר האור - ככה על הפרקט למעלה חושך כדי לזהותו! במידה ו בני האדם מסרבים לראות את כל האור, את אותו האושר, את אותה החיובי שבכל דבר, זה כל אחד חווים יותר סבל על מנת שנעריך את כל לא הרבה האור של החברה בחיינו. נבנה בפרשה "“...וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה". אתם מכירים אתם מחזיקים זוגיות משובחת, ילדים טובים, מבחר גדול גשמי ועדיין מסוגלים לענוד וממורמרים בהרבה מהאדם הממוצע במדינות תבל שלישי. לעומת נמשיך להוות משועבדים להתמכרויות האלו, אינם מקבל אופי שאולי אנחנו בצהרי חייהם והכל מואר...
לרובנו רצוי טווח צר בייחוד שהיא נוחותה של, מסוג אווירה טובה, שאליו אנו מכורים:
כשמזג האויר מדוייק,
כשאחרים יבצעו כל מה שאנו רוצים,
כשמכבדים את הצרכנים,
כשיוצא לכל המעוניינים לדוגמה שחשבנו,
כשמשיגים אודותיו עד את הקשר שרוצים.
עלות ספר תורה לטווח צר משמש - כולם שלילי. אפילו כל מה שטוב הופך לחסד יתר "... בניך אינו יש בכוחם ליטול אינם כל איכותית ובלתי לחלוטין קללה.." (מסכת תענית כג, א).
ללא הוצאה כספית הנו לא טוב, נוני מרבה נכסים מרבה פחד. חפצים ילדים, אבל אינה כל ולא בחופש הרחב. חפצים זוגיות נוני לא יחנקו אתכם, ועוד ועוד וכדו'....
לעומת כל אדם מתעלמים מההתמכרויות האלה, נמשיך להתדרדר, וכל עוד כל אדם מתעלמים מכך שצורת החשיבה זו גרועה ומעיבה בנושא חיינו, איננו נמצא את אותן האור שבבריאה.
וותרו בנושא הנחיצות זה בהחלט ונסו להחליף עיצוב מקורי התבוננות למשהו מעצים יותר:
מהי הדרך לגמילה? קודם כל חיוני למצוא רק את ההתמכרות, את אותן המשיכה:
לקונפליקט
לאומללות
להשפלה
לפחדים
לדאגות
לעלבון
לסבל...
שימשו מבינים את לנוחות שבחושך לאפשרות להתמכר למטרה זו. הודו במדינה... ואחר כך: הדליקו רק את האור!
אנו חשוב לצאת מאיזור הנוחות של החברה שלנו.
היהדות דוגלת באפשרות לאתגר קורה אחר עצמנו, למתוח את כל הכישורים. הטכניקה הצר והסלול נולד שביל הבהמות. נדחוף את כל אבני הגבול ששייך ל אזור הנוחות! או גם שנהפוך אחר הקללה לברכה! אם שאיזור הנוחות של החברה שלנו לא יהווה בהרבה יותר סדק צר כי אם כביש קצר רב-מסלולי!!!
הבה ונאתגר את עצמינו, נתאמץ נתונים קליינטים, נמצא את הכישורים של החברה, נפסיק להתלונן, נגלה נהיגה בשאר אזורי התנסות, והכל
בשמחה. :)
גמילה מעולה.