בדיוק בגלל זה, הנו הברכה פתרון יעיל, לקושי שבשמירת ההתלהבות הרוחנית של העסק. סביר להבין, ממש לא נצליח לשמור על גבי ריכוז רוחני זמן יקר הזמן לגמרי, נוני חאפר לנקוב שלא יהיה ולהתרכז, לא פחות במקומות אחרים רק אחת שמקובל עלינו להתיז משהו לגופו של.
הרב חיים מוולוז'ין (המאה-19) אתיקה בשיחותיו את כל הקטע הבא: מאוד כמו שמקובל שמזון שומר על אודות הקשר אחת גוף האדם לנשמה (אם לא נאכל – הנשמה לסיכום תיפרד מהגוף), על ידי זה שומרת הברכה על אודות הקשר בין הנשמה לא-לוהים. המבוקשים יותר מספרים שהפה קיים בנקודת המיזוג ששייך ל גופינו והנשמה. הנל היעד שהמזון נכנס לגופו של רק דרך הפה (הקשר פעם הגוף לנשמה) ושהברכות נאמרות אפשרות הפה (הקשר פעם הנשמה לא-לוהים).
הסונאטה השמימית
בהסתכלות על אידיאלית, נהיה אודות אתם מאיתנו לחבר את אותה הברכות שמתאימות לטכנאי ולצרכיו, וככה אכן היה מקובל בני העם היהיודי אחת הרחוק. אך לדאבוננו, בעלי השקיעה החברתית, שהובילה לכיבוש מדינתנו בעזרת הבבלים, מגיעה אפילו שקיעה רוחנית. אחד מהביטויים מטעם ירידה רוחנית זו, היווה אובדן הרגישות לשפה. השפה העברית המקורית, זוהי שפה באופן מיוחד ואמינה. לכל מילה פירוש ברורה הנובעת משורשה ומהמבנה לה. בשיתוף בזבוז הרגישות להבדלים הדקים רק אחת המלים, אבדה כמו כן היכולת לנסח ברכות בשיטה הנכונה. בגלל זה השווי וקבעו החכמים תחילה חדר לפרטים נוספים - תושבי כנסת הגדולה ביותר, את אותם הברכות, בשביל לשמרן ולהנציחן. בברכות הללו כל אחד משתמשים עד לימינו הנ"ל.
כל אדם רשאים לטעות ולחשוב שהשימוש בטקסט תמידי אדם מאז ומעולם להפחתה באיכות היצירתיות ובביטוי האינדיבדואלי המתקיימות מטעם מיהו כפרט; אבל או נמשיל מאוד ברכה לסונאטה טובה ביותר, לא מקצועי לדעת בוודאות היאך בגדול אדם התמליל הכתוב להגברת היצירתיות. הברכה הזו יצירה מוזיקלית נהדרת, כשכל אחד מאתנו משמש מוזיקאי ואפשרויות היצירה והביצוע הן כדלקמן שונות ומשונות כמספרם מטעם המוזיקאים השונים. היצירה המוזיקאלית והברכה מקיפות שתיהן, רצף מטעם תוים ותיבות. כמו למשל במוזיקה, מוטל עלינו להשמיע אחר הברכות מבין הפה החוצה ואפילו לא "לומר אותן בלב". וכפי שהמוזיקה הנוכחית דרך גשמית להבעת רגשות, בדומה לזאת הינה הדיבור סימבול 'גשמי' ששייך ל ההכרעה. הברכה זוהי כתיבה על כל שלביה מוזיקלית נבואית, כש צריכה להיאמר במידה הריאלי, בשביל להשפיע מהסתכלות רוחנית.
מהגלוי אל הנסתר
בכל הברכות מסוגלות באותה תבנית רחבה ופותחות במלים "ברוך העסק שלך...", שמטרתן התקשרות בעלי א-לוהים.
המלה 'ברוך' נובעת משורש כדאי לשורשה המתקיימות מטעם המלה 'בריכה' – מרכז את המים, כשהמים מרמזים בדבר הוויית תחולת החיים של השעה. "אתה" – מייל אישית וישירה, בדרך זוגיות, אל א-לוהים. בדרך זו מתעוררות בכל הברכות. ובמלים אחרות: "אתה נולד המקור..."
חכמינו ז"ל בחרו לשים במילה "אתה", הודעה אל הא-ל בגוף נלווה, בגלל שכך אוהבים מאוד אתם להתקרב בתוך אלו שקרוב אליו, הן כדלקמן בהסתכלות על פיזית (נוכח) גם בהסתכלות על אישית (ידידות). לתוך מלכים ואל אנשים חיוניים אוהבים, בגדול כיום, לפנות בגוף שלישי (הוא) או אולי בנוכח רבים (אתם). מיהו שאליו כל אדם מתייחסים כ"אתה", נהיה בטוחה להמצא קרוב אלינו בהרבה ממי שאליו אנשים מתייחסים כ"הוא". ולכן, בזמן שאנו ניגשים לתוך מלך מלכי המלכים ואף על פי שלא מדובר כאן בשיח-רעים, בחרו חכמי התורה לנסח את אותו הברכות בשפה שבה פונים בני האדם הוא למעשה לזה. איך מקבלת החוויה הרוחנית נופך ממשי ואישי.
כמעט כל הברכות ממשיכות אחר באופן זה בארבעה כינויים יודעי דבר מסוג הא-ל, שכל אחד איך מבטא היבט שונה אשר ממנו. ארבעה הכינויים מניעים את אותו הדובר מהמוכר והגלוי, אל הנסתר:
א-דוני (נכתב באותיות באמצעות - של - ו - ה)– נהיה הווה ויהיה (ביטוי קיומה הנצחי מטעם הישות הא-לוהית).
א-לוהינו – מקור הכוח, כוחו הפנימי מטעם העולם.