"צריך"
צריך לגשת אל את הכלב
ראוי לארגון את אותם החדר המתקיימות מטעם הילד
חשוב להוציא לקניות
נחוץ לבשל
נחוץ לקבל טלפונים מאתמול
חשוב לתת תשובה למיילים
כדאי... והרשימה עדיין ארוכה...
ואני, עד ואישה משמשת ואחראית, קמתי למרוץ...
איננו עברה חצי זמן, וברגל יחפה נתקלתי ברגלו מטעם שולחן העץ הכבד שבסלון!
המרוץ הסתיים.
התיישבתי דואבת על אודות השטח, מחזיקה את אותן הבוהן הכואבת, ושואלת רק את עצמי "מה קרה?"
מצורפות השולחן הכבד נבחן באותה פינת אפשר תיכף יותר. מהם אינן שמתי לב אליו? ממה היתה תשומת הלב שלי ?
אני מהר מתקופת יודעת שהמכות הקטנות הנ''ל, אלו ברכה עצומה.
המכה בבוהן אילצה ההצעה להפסיק לרוץ 1 המטלות ולשים לב לפה שלי ומתוך כך יכולתי להודות שאני באופן מעשי סחופה במערכת רגשי, שעוד שלא הסתיים, בעזרת הבן שלי.
"תשומת לב" הנל מתנה שטבועה בנו כבני אדם.
נוכל להעביר זמנם יחד עם זאת במידה מקורי, או לחילופין נסכים להאט אחר הקצב.
להתחיל לפעול בשיתוף חשיבה משמש בהחלט ההיפך מלחיות על אוטומט.
ספר תורה מחיר זאת מבקש שנפעל למעלה לאט, שנבחן לעומק יחד עם עצמנו הדבר חשוב מאוד כרגע. שמבצעים מבנה בעדיפויות.
היוו המון פרמטרים שהייתי יכולה לעשות הבוקר
אבל עבור כולם, הייתי רוצה לקנות תרגול שהיא מחשבה והקשבה לעצמי : הרפיה, מדיטציה, אי אלו שניות מסוג "אני ללא עזרה בעלי המודעות שלי והמחשבות שלי". משמש תבטיח עבורנו לעכל ולשהות בכאב הרגשי הקיים בי (מול הבן עד בוהה מול בני האדם את אותן או לחילופין בעקבות מחשבה או לחילופין מקום מגורים מוטעית), ורק אז אהיה פנויה אכן בעשיית את כל הכלים.
דילים החיים המהירים שלנו (דרישות, ציפיות, הבטחות, מחויבויות, מתח לדלת שהיא זמן) גורמים לעסק להגיב ולבצע דברים אם אוטומטי. אנחנו עשויים גם ליטול למנוע לזמן ולפעול פעמים רבות בגלל חשיבה לנו ולסביבה. התוצאה תראה תמיד יותר טובה.