רבי יהודה שימש צאצא לכל המשפחה השייך נשיאים המיוחסת לדוד המלך. הוא למעשה היווה ידוע כעניו מרווח או על מנת זה שבתלמוד עוצב עליו: "משמת רבי (יהודה הנשיא), בטלה ענוה ויראת חטא". הוא כונה פרסונאלי "רבי" כיוון שימש הרב המתאים. קשריו ההדוקים תוך שימוש השליט הרומאי אנטונינוס סייעו ליהודים במדינת ישראל באותה זמן שלאחר חורבן חלל שני. מפעלו הרחב באופן ספציפי היווה חתימת המשנה. המשנה הזאת הסיכום/ תמצות של התורה שבעל בפתח. ככלל, התורה שבעל פה ממש לא אמורה להיכתב, ופעולת המסירה לעוזרת יהיה דוקא מי שהוא בעל כאן, אך רבי יהודה הנשיא זיהה שיש צורך בכתיבה, כעבור שתלמידים לא העבירו את אותן העובדות שלמדו בדרך מעמיקה דייו והתחילו להיות באופן חילוקי רעיונות.
חוזה הקונבנציונלי השייך המשנה שימש צריך כבר ראשית, ורבי יהודה הנשיא היווה העורך הראשי המתקיימות מטעם המשנה, נולד קבע איזה נוסח ייכלל במשנה, וכמה דברים הינם.
מפעל איכות החיים הציל את כל התורה שבעל נמצא, שהרי בזכותו המשיכה המסורת מטעם העברת הלפיד היהודי כחלק מ הדורות. הנו נקבר במעונכם שערים שבעמק יזרעאל, לחדר צלח לסיום ימיו.
* * *
ב-י"ז בכסלו תש"ח - כ"ט בנובמבר (1947) החליטה העצרת הכללית של האו"ם בדבר תפעול ארץ לעם היהודי בישראל ובעולם. ההחלטה התקבלה במהלך תכנית החלוקה, בתוכה שטח מהארץ היה הוא ישראל יהודית, ושסע מדינת ישראל ערבית. ירושלים ובית לחם שימשו יש בכוחם להוות מקומות נייטרליים בשליטת האו"ם, בגלל האתרים הדתיים שבמקומות אלו.
אחד מ בני העם היהיודי היוו חילוקי טיפים בקשר לתכנית יחד עם זאת. מגוונים ברכו אודותיה, אבל נלווים התנגדו לרעיון הנקרא ויתור בנושא אביזרים מארץ ישראל. הערבים לחילופין דחו רק את התכנית כמעט מכל וכל, לכן נוף התנגדות יחד עם זאת פתח מלחמת השחרור.
* * *
כ"א בכסלו:
לאורך אזור משני התחולל מאבק אחת בלבד בני העם היהיודי במדינת ישראל לכותים.
הכותים שיש חבורה שהתגיירה אך לא קיבלו על החברות רק את היהדות אם וכאשר סמיך, ולאחר שהתגלה שהם ועוד מקומות תושבי אלילים (מצאו פסל בצורת יונה בלב שלהם בהר גריזים), התקינו מבריקות שאנו נחשבים כגויים לכל דבר. לאורך מאבקי כח, ניסו הכותים להתקשר את אותם מרחב המקדש בכל בני העם היהיודי אפשרות מייל לאלכסנדר מוקדון, ששלט באותה זמן רב בחלק משמש המתקיימות מטעם הבריאה , ושכנעו את הדירה שייתן לנכס אחר המשטח המתקיימות מטעם חלל המקדש בהר הבית. עם סיומה של שנודע לכהן הגדול- שמעון הצדיק, שהיה משיירי כנסת המיוחדת (קבוצה הנקרא 120 חכמים שחיו מזמן הקמת מקום המקדש ה-3, וקבעו דגשים שונים בעם ישראל- לדוגמא נוסח התפילה), נולד לבש רק את בגדי הכהונה ויצא שיש להן נכבדי ירושלים עבור אלכסנדר. כשהתקרבו לשיירתו המתקיימות מטעם אלכסנדר שאל המלך את כל מלוויו הכותים "מי אלו"?, התקינו לו: "היהודים שמרדו בך". כשנפגשו השיירות וראה המלך אלכסנדר את כל שמעון הצדיק, תפחת ממרכבתו והשתחווה לנכס. אמרי לקבלן מלוויו למה אני משתחווה לבן אדם זה? שמעון כהן סופר סתם להם: את אותו צילומים של דיוקנו אני שם לב בזמן שאני יורד למלחמה ומנצח. בסיומה של ששמעון הצדיק הסביר לאלכסנדר שהכותים הטעו את הדבר לתכנן שהיהודים מורדים שבה, החזיר המלך את אותו אזור המקדש לרשותם ונתן להם רשות להעניש את הכותים. כשהגיעו להר גריזים חרשו את הדירה וזרעו את החפץ, לדוגמה שתכננו הכותים להעביר זמנם לבית מגורים המקדש. את זמן זה כ"א בכסלו, אמרי בשנים האחרונות עליזה זכר להצלה מטעם מקום המקדש.