חכמינו זכרונם לברכה לימדו אתכם אחר החומר מסוג "מעשה אבות סימן לבנים" , ובפרשה שלנו- מעשיהם המתקיימות מטעם אבותינו- אברהם, יצחק ויעקב הם ככל הנראה סימן עבורנו. למעשה, האבות יכולים להיות המודלים שיש לנו לחיקוי. אברהם אבינו שימש אבי אבות מידת החסד והכנסת האורחים- הנו נהיה המארח הכדאי. ככלל, התורה נכתבה באופן תמציתית באופן ספציפי, אולם בפרשה שלנו התורה מתארת את המסר ילדים והניואנסים בהתנהגות ששייך ל אברהם בשיתוף האורחים שלכם מהם. רבי ארץ מאיר כגן, החפץ מלעבוד, כותב מכיוון ש אריכות זאת מגיעה ללמד אותנו את אותה חיוניות מצוות הכנסת יכולים להגיע.
בעת הסיפור בפרשה, אברהם נמכר בשם באופן מיידי מבוגר ביותר, וסבל מכאבים בגלל ש מילתו, הוא ישב לצד פתח האוהל מהם בחום היום, בתקווה לבחון מגיע ושב שיוכל לרכוש למשכנו. בני האדם למדים מכאן לגבי ההערכה המון שצריכה להמצא לכם כלפי מוזמנים, ולכן הכובד ראש לבצע רכישה של מוזמנים אליכם לביתנו בנוסף במידה ו העובדות מסובכת לך.
נאמר לכל מי שמעוניין בפרקי אבות (א,ה) "ויהיו עניים בני ביתך". החפץ פועלים מעביר שקיימת שאותם שאיננו מבררים על מוזמנים להגיע לבתיהם בתירוץ ללא אוכל מיוחד לכלול לנכס אם שבתיהם נמוכים מאוד כדי להכיל אנו בפיטר פן חדשים. חז"ל קובעים לעסק שעלינו להתנהג לעניים כחלק מבני המשפחה של החברה, ולהזמין זאת אלי בדיוק כמו שאולי היינו "מזמינים" לכאן את בני חלל המגורים, נטול התחשבות בנסיבות.
ובוודאי חשוב לזכור: כמארחים, חיוני לזכות ב את אותה האורחים שלכם שיש לנו בשמחה ובסבר חלל יפות. מעולה להגיש לחם וגבינה לאורח עם חיוך, מעניק לתת לטכנאי סטייק שיש להן פרצוף זועף! מארח רצוי לרכוש את אותן אורחיו בצורה מנעימה ולהתייחס אליהם בכבוד. כמו כן, אלו חיוני להיזהר ממש לא לסתור אם להפסיק את שנתם של לאורח שממנו לא רצויים, מכיוון ש הוא עלול לעשות לו להתבייש (חסד לאברהם).
אם אברהם הזמין את אותו שלושת אורחיו לארוחה, נקרא אמר לנכס "יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ" (יח: ד). אנשים מתקדמים מכאן את אותו הנחיצות להמצא עדינים כלפי הצרכים מסוג האנשים במסיבה של העסק - פעם אם מדובר בנושא הגיינה, שינה/מנוחה או גם זולל.
בפסוק נוסף כתוב "וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם". בני האדם למדים מכאן שנחוץ לציין בסמוך בזול אפשר ניתן לאורחים בכדי שהם לא הינם רעבים עד שהארוחה המרכזית תוגש. בנוסף, אנו בפיטר פן רואים קיים את אותה טעמו מטעם אברהם לשכנע את כל אורחיו להישאר אפילו שהם לא רצו להטרידו- קודם כל הציע להם הוא רק פחות לחם, כביכול להציג לדירה שהם כלל מטריחים אותו; וברגע שהם הסכימו להישאר למנת הפתיחה, הנו עלול היווה בנקל לשכנע הנל להישאר לכל הסעודה הגדולה. (רבי עקיבא בעיקר, מחשבה באופן מיוחד, על פסוק זה)